נוכחים:
● רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו
● מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו הממונה על תיק התחבורה
● אופיר כהן, ראש רשות תנועה, תחבורה וחניה, עיריית תל אביב-יפו
● עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין
● יעל דורי, ראש תחום תכנון תחבורה, אדם טבע ודין
● תמי גנון, מנהלת מדיניות ואסטרטגיה, אדם טבע ודין
● אורון דב, דובר ומנהל קשרי ממשל, אדם טבע ודין
● יונתן זכריה, מ"מ מנהל אזור תל אביב והסביבה, רלב"ד
● נתי הרלב, מנהל אזור השפלה, רלב"ד
● יותם אביזוהר, מנכ"ל ישראל בשביל אופניים
● יניב יעקב, סמנכ"ל אור ירוק
● דן ברקת, מנהל פרויקט תחבורה ציבורית פתוחה, הסדנא לידע ציבורי
● שמרית נוטמן, מנכ"לית 15 דקות
● יערה צעירי, 15 דקות
● מקס מורוגובסקי, אחראי על פרויקטים ושירות לנוסע, תחבורה בדרך שלנו
● שלום כהן, פעיל בארגון תחבורה בדרך שלנו
● רותם קליגר, מנהלת תפעול ושיווק, נוע תנוע
● רועי שוורץ, מייסד ויו"ר נוע תנוע
● גל גבריאל, מנכל"ית עמותת מרחב
● מיכל שיטרטוב, מנהלת המרכז המשפטי לנגישות, נגישות ישראל
● גידי זאגה, איגוד האופנוענים
פתיחה
מיטל להבי: תחבורה היום הוא אחד הנושאים המרכזיים, זה המפתח לצמצום פערים, להבטחת הזדמנות שווה להשכלה, לתעסוקה, לבריאות...בלי הדבר הזה מבוגרים שבויים בבית, סטודנטים מבלים שעות בדרכים, נמנע מאנשים שכר הוגן כי הם לא יכולים להגיע למקומות עבודה. אנחנו כאן כדי לתת תשובה ביחד לכל ההתפתחות האדירה שקורית במדינה.
אני פועלת גם במישור הלאומי, וכיום בהיעדר כנסת אני שמה דגש על איחוד הכוחות במטרופולין. השיח צריך להיות רחב, הוליסטי, שמבהיר למדינה שבלי תחבורה אי אפשר לקדם דיור, או תעסוקה ונדרשת הסתכלות ארוכת טווח שתאפשר לאנשים להגיע למקומות שהם צריכים להגיע. אנחנו פה כדי לייצר שרשרת של פתרונות ולהוות כוח שיעבוד יחד כדי לחולל שינוי ולהוביל חקיקה ולהוביל סטנדרטים חדשים בדברים שצריכים לקרות בישראל כמדינה דמוקרטית שנותנת מענה לצרכי תושביה גם בתחום ההתניידות.
רון חולדאי: אני שמח שאתם נמצאים כאן. שיתוף הפעולה בין כולם יכול רק לתרום. אחד הדברים שברורים לנו היום זה שעשר השנים האחרונות היו אבודות בתחום ההחלה של התחבורה הציבורית על חשבון רכב פרטי. זה היה תלוי בשר שלא היה מוכן להקשיב. בניגוד למה שנדמה, היה לנו ויכוח שלא על רקע אישי או פוליטי אלא על רקע מקצועי בנושאים עקרוניים. רק אתמול פורסם מאמר שלי בעניין תכנית "מהיר לעיר" על נתיבי תחבורה ציבורית כתפיסת עולם שאני מחזיק בה שנים. האם היום נצליח להשפיע יותר? לא יודע. אחד הדברים שבהם כן אפשר להשפיע ומיטל מובילה את זה בצדק הוא, בהיעדר הסכמה על רשות מטרופולינית, לייצר שיתוף פעולה עם ראשי הערים מסביב כי הבעיה הזו היא לא רק עירונית אלא לפחות מטרופולינית אם לא של כל מדינת ישראל. תפיסת העולם שלי אומרת שכל מדינת ישראל היא עיר אחת ממוצעת בעולם. אם מדינת ישראל היתה מתייחסת לעצמה כעיר ולא כאל מדינה, המצב היה משתפר דרמטית.
כל הארגונים נוצרו ב 15-10 השנים האחרונות עקב השתנות של המציאות בארץ, ושיתוף הפעולה בין כולם, וההגעה להסכמות והבנות של האילוצים הוא חשוב ומבורך ולכן באתי לברך. תודה רבה.
אופיר כהן: בהמשך לדבריו של ראש העיר, בעירייה מבינים את הצורך בתחבורה בת קיימא, אנחנו במציאות אחרת מבחינת המערכת העירונית. מספיק לשמוע את מנכ"ל העירייה מסביר לתושבים שעידן הרכב הפרטי מת, ואנחנו בזמן שאול עד שמרבית ההתניידות בתוך העיר תהיה באמצעים בני קיימא. העירייה, גם ברמה הפוליטית שך ראש העיר וסגנית ראש העיר, וגם בכל רמות התכנון וכל הדרגים המקצועיים כבר שם. זו אחת הסיבות שהצטרפתי לעירייה. יש לנו ברמה העירונית את הכלים, הידע, היכולת המקצועית, התקציבים והקשרים מול המדינה כדי לעשות שינוי מאוד דרמטי. יש גם בשנים הקרובות הרבה תהפוכות תחבורתיות, בין היתר עבודות הרכבת הקלה שמעצבות מציאות תחבורתית כמעט בלתי אפשרית, עם סגירות צירים מרכזיים שהם עורקי החיים של העיר – אלנבי, ארלוזורוב, בן יהודה אבן גבירול, לוינסקי, הר ציון... ומצד שני יש הרבה הזדמנויות והכל קורה בפרקי זמן מהירים שאני בקושי מצליח לישון בלילה מרוב קצב עבודה. הקצב מסחרר. אנחנו צריכים אתכם בכמה מקומות קריטיים:
בראש ובראשונה מול הציבור. אתמול היינו בשיתוף ציבור בשכונת הדר יוסף, שמענו מהתושבים על הצורך בשיפור התחבורה הציבורית בשכונה, דברים שחלקם ידענו וחלקם למדנו תוך כדי המפגש. כנגד כל התלונות שאין מספיק תחבורה ציבורית, היו גם תלונות שאין מספיק חניה ורוצים עוד מגרשי חניה ליד בית פרנקפורט, על חשבון העצים אני מניח. את שביל האופניים שלקראת ביצוע הם לא אוהבים כי הם רגילים לנסוע ברכב. הציבור הוא ציבור מגוון ולא כולם מחוברים למה שאנחנו מדברים פה עכשיו, לכן זה פער שצריך לסגור כדי שלא ייצא שאנחנו מדברים עם עצמנו. מיטל נמצאת באינספור סיורי שטח כדי לנסות ולהציג את הדברים. המקום הכי קריטי שצריך את הסיוע שלכם זה העבודה מול התושבים והקהלים השונים בהטמעת הצרכים.
דבר נוסף, מעבר לכך, זה כל ידע וכל אתגור שלנו כדרג מקצועי שכמובן תמיד עוזר. אנחנו לא יודעים הכל ולא חפים מחוסר ידע.
עמוד התווך השלישי זה המדינה ומשרד התחבורה וגם שם הדרג המקצועי מדבר ורוצה תחבורה בת קיימא. יש לנו שם פרטנרים טובים, אבל האוצר עוד לא תמיד איתנו, החברות הממשלתיות לא תמיד עובדות בקצב הרצוי ובשיטה הרצויה לנו. נשמח להוביל את הלפיד יחד אתכם בכל הנושאים שהממשלה צריכה לטפל בהם בשנים הקרובות. הנושא אולי הכי דרמטי הוא נושא הנהגים, שבלי זה אין לנו שירות של תח"צ ואין לנו תקומה בנושא של תחבורה בת קיימא.
מיטל להבי: אני מברכת על המינוי של אופיר. הוא אדם מקצועי שהלב שלו נמצא במקום הנכון, ויכול לסייע לכוון את הדברים למקום הנכון. המטרה המשותפת שלנו היא לפעול מלמעלה ולהוריד את הגשם בבת אחת על פני כל המדינה בשינויים שהם גם שינויים רגולטוריים.
אני אוסיף גם שהייתי אתמול בהדר יוסף, שכונה בהתפתחות שעוברת התחדשות עירונית בהיקפים מדהימים. תקן החניה היום הוא לא מעבר לאחד לכל יחידת דיור, הציפוף במרחב הציבורי גם בגלל שאנחנו למעשה לוקחים שטחים לאופניים, לנת"צים, לאוטותל, לקורקינטים ומפנים את המדרכות להולכי הרגל שהכמות שלהם הולכת וגדלה. וכשיושבים בישיבה ושומעים טענות על קווים חסרים אנחנו עונים שראשית אנחנו לא בעלי הסמכות, ושנית גם אם היינו - חסרות תשומות. אין נהגים, וגם אם היו אז יש חוסר במסופים ונהגים לא יכולים לעשות סיבוב של שעתיים וחצי בלי שיש להם אפילו שירותים בדרך. כולם צודקים כמובן, אבל בסוף אנחנו בונים ובונים ורוצים שאנשים יוותרו על הרכב אבל המדינה לא מספקת פתרונות. אנחנו חייבים לצד הצמצום בשימוש ברכב הפרטי גם להרים קול שאומר לספק פתרונות, והפתרון בסוף זה רק תחבורה ציבורית נגישה ויעילה.
עמית ברכה [ אדם טבע ודין]: תודה לכולם ותודה למיטל על הכינוס הזה. מבחינתנו ההתכנסות הזו היא מהלך טבעי. אני רוצה דווקא להתייחס למאמר של ראש העיר על הנתיבים המהירים לעשירים כי הוא מחבר בין המקומי לארצי ומחובר גם לעבודה שלנו באדם טבע ודין. בשורה התחתונה הבעייה המרכזית היא הקילומטר הראשון והאחרון. בהיעדר פתרונות נוצרות הרבה רעות חולות. אנחנו יודעים מה הפתרונות, צריך ליישם אותם.
עיריית תל אביב מובילה בראייה המודרנית והמתכללת בנושאים השונים, וכמו שאנחנו יכולים לסייע במישור הלוקאלי, אנחנו גם צריכים את הסיוע של העיריה כמובילה וכמודל מול משרד התחבורה ורשויות מקומיות אחרות, החל מהתחומים הממוקדים שאתם עושים (מיקרומוביליטי, רצף שבילי אופניים, הליכתיות) ועד לתכניות גדולות ורגישות שמביאות בחשבון את נושא התח"צ כמו גשר יהודית, מחלף עזריאלי – את כל אלה מרשתים עם מקום לתח"צ ולהולכי רגל. כשמסתכלים על האתגר יש חשיבות עצומה לעבודה מול מינהל התכנון ומשרד התחבורה בנושא התחבורה הציבורית. בעולם אומרים שמניחים קודם את תשתית התחבורה וסביבה בונים את שכונת המגורים או את מרכז העסקים. הלוואי ונגיע לימים האלו, אבל ברמת השלביות צריך לראות איך מחברים תכנון לתחבורה ציבורית. אנחנו עובדים הרבה מאוד מול מינהל התכנון, דלית זילבר לאחרונה הובילה הנחיות ברוח הדברים האלה. אנחנו עובדים על מדדים לשילוב של תחבורה ציבורית בעת פיתוח שכונות מגורים, יחד עם העיריות. אחד האתגרים הוא שההנחיות והמסמכים הללו יהיו פחות רכים ויותר מחייבים. אנחנו זקוקים לעיר כמו תל אביב שתהווה מודל מול משרד התחבורה. לעבוד מהמקומי לארצי. להוביל תכנית לאומית לתח"צ. צריך לדבר גם על הבעייה הלאומית שהיא גדולה יותר מהעיר תל אביב, כפי שהזכיר רון חולדאי.
הצגת מצגת
מיטל להבי: אז מה אנחנו רוצים להשיג כאן? שילוב כוחות ועבודה משותפת לקראת השינויים התחבורתיים הצפויים, גיבוש תפיסה מערכתית ומתכללת של מערך התחבורה במטרופולין, כולם רואים את כולם – התניידות בטוחה של כל משתמשי הדרך במרחב.
ארבעת מעגלי הפעולה שאנחנו כולם צריכים להסתכל עליהם ואני בטוחה שבסופו של דבר כולכם תמצאו את עצמכם בתוכם: טכנולוגיה וחדשנות, שיתוף ציבור והשיח עם הציבור, נושא התשתיות ונושא התכנון האורבני. והכי חשוב – הכל צריך להיות מסונכרן.
נתחיל מעניין התכנון. אני יודעת שהדברים הם גדולים יותר מתל אביב, הקמתי פורום מטרופוליני של מחזיקי תיקי תחבורה שהחודש הזה מתקיים המפגש השני שלו. אני שמחה שאדם טבע ודין שמו פה את השיח מול מינהל התכנון. כך זה צריך להתנהל. תל אביב היא מטרופולין בצמחיה. כיום 3.5 מיליון ונהיה בעוד זמן לא רב 5.5 מיליון. כמה דוגמאות לנושאים שאנחנו מתמודדים איתם: אי אפשר למשיך עם חניה פתוחה לכולם בכל מקום. אי אפשר להמשיך עם מדיניות של תווי חניה כמספר המכוניות. זה חייב לבוא עם מהלך של הורדת החניה למפס תת הקרקע. אני אחת הלוחמות בוועדה המקומית לשמירה על תקן חניה של לפחות 1:1, כי אני רוצה לפנות מהרחובות את המכוניות ומפני שאנשים עדיין צריכים במדינת ישראל את האוטו בסופי שבוע, אז לא 3 רכבים ולא שניים - רכב אחד. אני מקווה לשלב את המדיניות הזו גם עם תווי חניה.
אנחנו הולכים למהלך של הורדת הדו גלגליים מהמדרכות, וגם את הארבע גלגלים בלילה. תחשבו כמה מקומות חניה זה עומד לגרוע במרכז העיר לבדה. תפרוץ פה מהומה של קהל שקט שעומדים להיגרע ממנו לא 580 מקומות לאוטותל אלא מספרים הרבה יותר גדולים.
נספח תפעולי לתב"ע – בוועדות מדברים על נספח תשתיות תחבורה ואפילו הוא לא מחייב אלא בגדר המלצה. אין שום נספח שמדבר על התחבורה הציבורית. יש הרבה שטחים והרבה מגדלים, ואין שום התייחסות לתחבורה ציבורית, לא מקצים לה מקום. צריך לשלב את עניין התחבורה כבר בשלב התכנון. רוצים לבנות מגדלים? תנו לאנשים פתרונות איך להגיע.
הבחנה בין הליכים סטטוטוריים לצעדים שניתן ליישם באופן מידי – פה כולנו צריכים להיות פרטנרים ולעבוד יחד.
אתגר התשתיות – צריך לעבוד עם רכבת ישראל וזה קשה כי זה כבר המנכ"ל השלישי שמתחלף בשנים האחרונות וקשה להיות קונסיסטנטיים. כיום בונים תחנות רכבת וכולנו צריכים להיות יחד במאבק על המייל האחרון והחיבורים לתחנות. אפשר למנוע את הטעות הבאה. ומול כל זה יש את עבודות התשתית. קשה לנו בלי שאנחנו מקבלים תשומות מספיקות. רבים איתנו על כל שביל אופניים. אנחנו מוכנים לתת נת"צים כמה שידרשו מאיתנו ואפילו יותר, אבל שיספקו לנו יותר תחבורה ציבורית כדי שיהיה הצדק. אחת הסיבות שאני עושה את הפגישה הבאה של הפורום המטרופוליני זה מפני שחוץ מתל אביב אנחנו בבעיית נתצים ברשויות הסמוכות. אנחנו רוצים לקדם BRT על הקו הצהוב שבוטל ונמצאים בשיח עם כרמל שאמא מרמת גן וכל הרשויות הצמודות לנו, ואנחנו מנהלים עבודה ברמה מאוד גבוהה כדי לייצר שיתופי פעולה בפרויקטים שהמדינה החליטה עליהם ולא מוציאה אותם לביצוע, ואנחנו חושבים שהם חיוניים. רובו ככולו של הקו הצהוב כבר נת"צ היום, יש עוד קטע קטן ברמת גן וכרמל שאמא מוכן להיות שותף.
אותו דבר לגבי המסופים – איך הופכים אותם ממטרד למשאב? כמו שפעלתי בעבר בעניין הפיכת המזבלות למטמנות. אנחנו רוצים שאנשים יבקשו שיהיה להם מסוף תחבורה ליד הבית. כי זה הדבר הכי טוב. אני גרה ליד הכרמלית ובזכות זה הילדים שלי לא רוצים רכב. אבל גם את הכרמלית צריך לשדרג ולהתאים אותה לצרכים.
אנחנו צריכים להיות מעורבים גם במטרו ובנתיבים המהירים. אני זוכרת את הקרב של יעל דורי נגד הנתיב המהיר כי אמרנו שהוא בא על חשבון המסילה הרביעית, והנה צדקנו. אנחנו צריכים לצפות פני עתיד.
אתגרי הטכנולוגיה והחדשנות – מהפכת הרכב השיתופי כבר פה אבל החקיקה לא מאפשרת לרכב להיות שיתופי. מה אנחנו אומרים על עמדות הטעינה לרכב חשמלי? מה אנחנו אומרים על זה בראייה ארוכת טווח של תחנות כוח? מה המשמעות של הקרינה בכל בית?
רכב אוטונומי – אנחנו חייבים לדאוג שאוטונומי יהיה רב קיבולת ושיתופי. אי אפשר שזה יהיה סמל סטטוס, זה צריך להיות מאבק. מגיעים אלי מפעילים של רכב אוטונמי מכל העולם, רוצים לעשות פה ניסויים. מצוין, בואו נעשה שכונתית בשכונת התקווה או המשתלה. אבל אז אומרים לי שלא יכולים להעלות נוסעים. אז למה לנו לתת להם לנסוע ברחבי העיר 20 אוטובוסים ריקים? בכל העולם זה עובד עם נוסעים - למה שכאן זה לא יעבוד עם נוסעים. יש מניעה חקיקתית, צריך לשנות את זה.
מרכז הבקרה שלנו, צריך להפוך למטפרופוליני, גם נושא פתיחת מאגרי המידע הוא נושא חשוב. יש אצלנו חבר'ה שיודעים לעבוד, יש יחידה לתחבורה ציבורית שלא מחוברת לנתונים של משרד התחבורה שכל מי שמתכנן תחבורה שם מחובר אליהם. אנחנו מקבלים נתונים מ"דן" ולא ממדינת ישראל. זה נושא ששייך לכולם.
אתגר דעת הקהל – צריך לתת לאנשים להבין שזה מה שהולך לקרות וזה לא פשוט. קמפיינים, הסברה, דיונים בכנסת, יום תחבורה ציבורית, יום בטיחות בדרכים, יום הנגישות...כולנו צריכים לעלות לכנסת ולהכתיב את סדר היום.
אתם מוזמנים גם כמובן להציע לי עוד נושאים כדי שנקדם אותם יחד. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות לובינג פוליטי שהוא של ארגונים. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לומר את הדברים שלנו ואת האינטרסים שלנו. לפעמים אני מוצאת את עצמי לא נאבקת את המאבק הנכון כי למשל ליבואנים יש אינטרס אחד, ולמפעילים יש אינטרס אחד ולנו יש אינטרס אחד ולא תמיד זה חופף. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו משרתים את משתמשי התחבורה הציבורית ומשתמשי הדרך בכלל.
הפעלת לחץ על מקבלי החלטות, זה נכון גם ברמה המוניציפלית. לא יכול להיות שראש עירייה מתהדר בזה שהוא תוקע את הנת"צים. גם אם הוא צודק, זה לא יכול להיות שהוא מתהדר בזה. אני עוקבת אחרי מה שקורה בעניין תחבורה בשבת ברשויות אחרות ואני כמובן תומכת, אבל בתל אביב לא יכולה להיות תחבורה בתדירות של פעמיים בסוף שבוע ועוד איזה קו דרדל'ה. אנחנו חושבים שהתשובה לכך צריכה להיות מערכתית ועובדים על זה. השתיקה של תל אביב בעניין הזה אומרת שאנחנו עובדים בצורה רצינית כדי לגבש פתרונות. אני יושבת רגועה בעניין הזה כי יש לי גיבוי מראש העיר לגבש פתרון בר קיימא.
דיון
יעל דורי[ אדם טבע ודין] : אחד הנושאים העיקריים שאנחנו פועלים בהם הוא תכנון משולב תח"צ. פיתחנו כלי מדידה לתוכניות ועבדנו מול מנהל התכנון, והדברים הוטמעו בהנחיות שהוצאו לתכניות. העבודה הקשה היותר סיזיפית היא הטמעה של התוכניות האלה מול ועדות ברמות שונות, רשויות מקומיות ומשרד התחבורה. אחד החסמים הגדולים בהטמעה של זה הוא הנושא של איך מסתכלים על תכנון ומה המקום של המכונית בו. המכונית עד היום הכתיבה את כל המרחב הציבורי, השימושים ואיך שהרחובות נראים. ברגע שמחליפים את המקום הזה בתחבורה חליפית כל התכנון יכול להיות שונה. עיריית תל אביב יכולה לעזור בתיאום בין משרד התחבורה למינהל התכנון – להיות החוליה החסרה. צריך לשנות את השפה מבדיקת תחבורתית לבדיקה תנועתית. אנחנו שואפים ל-80% אחוז מתושבי שכונה מסויימת שייסעו באמצעים חליפיים לרכב, ולשם כך צריך מסמך מחייב ומנחה – נספח תפעולי. יש המון מילים יפות על עירוניות אבל בשורה התחתונה אין חובת מימוש בתכניות. קשה לקדם את זה כי זה מגיע למחסור במשאבים ולריכוז הסמכויות בידי משרד התחבורה. אין מספיק תיאום.
נתי הרלב: אני מברך על שינוי התפיסה, אהבתי את הפירמידה וההיפוך שלה כשהולך הרגל נמצא בראש הפירמידה. המדינה איחרה את המועד בהקשר הזה והיום היא מבינה את זה יותר ויותר. אני מציע ליצור את הקואליציה לא רק של המגזר השלישי אלא גם בקרב הארגונים ה"מדינתיים" – פורום ראשי ערים עם מינהל התכנון למשל. אני נמצא בדיונים של חברות ציבוריות כמו נת"ע ורואה מה קורה, אבל לא ראיתי מבחינה מוניציפלית גוף שרואה את כל התמונה ברמה העירונית ושיכלול גם נציגים של נת"ע ושל חברות נוספות כדי שיהיה תיאום.
מיטל להבי: הרעיון הוא נכון, אבל אם נכניס ממשלה וארגונים ממסדיים אנחנו נעצר בשלב מוקדם מאוד.
יותם אביזוהר [ישראל בשביל אופניים] : לנו יש מספיק שיתופי פעולה ומקומות להציג את הדברים שלנו, אבל אומר רק שהצגת פה המון כלים ומהלכים טקטיים ואסטרטגיים, והשאלה אם אפשר להבויל הסכמה על יעדי פיצול. אם צריך לעמוד ביעד של כך וכך רוכבי אופניים וכך וכך תחבורה ציבורית אפשר להציב יעדים מדידים ולעבוד בהתאם אליהם. אנחנו נצטרך את העזרה שלכם למשל בנושא שהוא חלק גדול מהבעיה וזה כמות הרכבים הפרטיים שנכנסים מידי יום לעיר שצריך לצמצם, וזה יהיה מהלך גדול. צריך מהלכים חקיקתיים, הלוביסטים שלכם יכולים לסייע לנו בקידום מהלכים מלמעלה למטה שישפיעו על כל המדינה.
יניב יעקב: בראייה שלנו כל רכב שיורד מהכביש זה טוב. אם מחליף אותו אוטובוס זה טוב, אם מחליף אותו אופניים או קורקינט זה מצוין. כל צעד כזה תורם. בראייה שלי אנחנו יכולים לשבת פה הרבה ולדבר אבל אם מתוך הישיבה לא ייצאו 4-5 מטרות כולל ציוות של מי מטפל בזה - לא נתקדם. צריך להיות מדוייקים וממוקדים כי קל מאוד להתפזר ולא כולם רלוונטים לכל דבר.
דן ברקת: מידע היום הוא הליבה של דברים כעל זה מוציאות כסף חברות גדולות גדולות.אלה. עליו בונים, הכיוון צריך להיות לרתום את זה לדברים שטובים לאזרח, וזה דורש מכולם להיות פתוחים, גם ממי שלא בדרך כלל. העירייה בדרך כלל בסדר בזה, אבל בנושא התחבורה למשל, בגלל שאין סמכות מלאה לעירייה, יוצא שדברים נופלים. למשל השבוע היתה תקלה במידע לנוסעים בתחבורה הציבורית שלא קיבלו זמן אמת על אוטובוסים, ואף אחד בעצם לא ידע מזה. רק הנוסעים חוו על זה על בשרם. בעיות כאלה שלא מוצפות פוגעות במערכת כולה – בבקרה, בתכנון ובתפעול.
צריך לפשט את המסר לגבי מה שקורה עבור התושבים והנוסעים. העירייה יודעת לעשות את זה טוב ומשרד התחבורה פחות. האפליקציות לא מספקות מידע מספיק טוב ונגיש.
מיטל להבי: אני אשמח לקבל רשימה של המלצות איך משפרים את הנגישות ומפשטים את התחבורה הציבורית ולאתגר עם זה את הדובר. הדוברות מגוייסת לנושא הזה.
דן ברקת: זה יכול להיות קמפיין משותף מוצלח מאוד. נשמח להיות חלק מקמפיין כזה.
שמרית נוטמן: אני מתייחסת לתח"צ כמו חלב אם – אף אחד לא אומר שהוא נפלא ונהדר אלא מדברים רק על התחליפים. משרד התחבורה לא עושה עבודה מספיק טובה בשיווק של התח"צ. צריך לראות איך במקביל למשרד התחבורה משווקים את התחבורה הציבורית. למשל בשימוש ברב קו יש דברים שהעירייה יכולה לעשות, למשל אי אפשר לדעת בתחנה איפה אני מטעינה את הרב קו שזה מידע בסיסי. צריך לרתום את הארגונים יחד כדי לראות איך עושים את העבודה הזו פשוטה הרבה יותר צריך לפשט לנוסעים את התח"צ, לגרום להם לבחור בתחצ ושהבחירה הזו תהיה פשוטה.
דבר שני – איך עושים לימונדה מהלימון בכל מה שקשור לרק"ל. צירים מרכזיים נחסמו כי יש עבודות וזה יוצר המון קשיים לנוסעים בתח"צ. נשאלת השאלה איך אפשר לעשות שיתוף פעולה בין העיריה למדינה ולגופים שיושבים כאן כדי לעזור למצב להשתפר. חלק מזה קרה כי היה קושי ביצירת תכנית ב', כי התכנית המקורית היתה שכן יאפשרו שם נסיעה בתח"צ וזה לא קרה ברגע האחרון. צריך ללמוד לזה ולייצר סל פתרונות לכל תרחיש אפשרי בעבודות הבאות, למשל בקו הסגול.
מיטל להבי: הקו הסגול עומד לפנות את כל התחבורה מאלנבי וההיערכות צריכה להיות רצינית ולמצוא אלטרנטיבות, וזה אתגר אמיתי והתמודדות כבדה.
מקס מורוגובסקי: אני רוצה לצאת רגע מרמת המטרופולין ולדבר על דברים אופרטיביים שכן בסמכות העירייה – אני רוצה לדבר על השירות לנוסע והמרחב הציבורי שלנו. גם עניין התחנות שאת הצורה והמיקום שלהן אפשר לשפר. למשל באשדוד יש מתקנים במרחב הציבורי כמו תחנות אוטובוס שנותנות יותר צל ויותר נגישות (מראה תמונה של תחנה במחשב. י.ש).
בנושא שירות לנוסע – כיום אין לנוסע כתובת אחת כדי לברר משהו והנטייה היא לפנות למי שקרוב, ובמקרה הזה זו העירייה. יש דוגמה טובה ממודיעין, שם עזרנו לאילן בן סעדון להקים דבר כזה.
מיטל להבי: אנחנו מפנים ל-15 דקות. יש להם מרכז לתלונות הציבור. אתה רוצה שנקים 106 לבעיות תחבורה? לחלופין, אפשר שאילן יביא את ההצעה לזו לפורום המטרופוליני ונדון בה. בסוף אנחנו גם מתווך. אני מעבירה את הפנייה, לפעמים היא בכלל לא קשורה לתל אביב. אני רואה במוקד של 15 דקות כמשהו שנותן מענה ומוביל שיח. לא בהכרח צריך לעשות אותו דבר אלא לרכז כוחות.
רותם קליגר: באג'נדה שלנו חד משמעית כמעט כלום לא יכול להיות בר קיימא בלי הפעלה בסופי שבוע. מיטל כמובן שותפה שלנו בחשיבה הזו. אם אתה צריך את האוטו כדי לנסוע בשישי אז אתה תחזיק רכב, ואתה תשתמש בו גם באמצע השבוע. חובה להתייחס גם לזווית הזו. מאוד נשמח לתת אותה לכל הארגונים כדי לקדם שיתופי פעולה. אנחנו מאמינים בשיתוף פעולה ועבדנו כאן עם חלק מהארגונים כאן.
מיטל להבי: כל הכבוד על הפעילות שלכם בכל הארץ, ועל הובלה של שינוי השיח. אנחנו בודקים הצעה מול נוע תנוע ורוצים לקדם פתרון בר קיימא.
גל גבריאל: יש עניין של ארוך טווח ויש עניינים שהם מיידיים. הכי קשה זה להציב יעדים של 25-20% משתמשים בתח"צ אבל צריך שראש עיר אחד יכריז שזה היעד לטווח ארוך. זה אולי עדיין לא מחייב אבל לשם אנחנו הולכים. צריך להכריז על יעד להורדת מכוניות ואחר כך להכניס את כל השאר. בטווח המידי – היום הולכי הרגל בראש הפירמידה, זה נשמע קצת דרמטי אולי אבל בהחלט צריך להקים צוות משימה לעניין הזה ולראות מה העירייה יכולה לעשות כדי לקדם את זה בזמן קצר – רמזורים, איי תנועה… אני יודעת שהכל נמצא לכם במשימות אבל צריך לאחד את זה תחת כותרת אחת. צריך רשימה של דברים שיש בכוחה של העירייה לשלוט בהם כדי שהולך הרגל לא ירגיש ששכחו אותו. נושא הצל – גם חשוב. עכשיו הגיע אלי דו"ח שנעשה בנושא. יש דברים שמתפספסים בדרך, יש עבודות תשתית והדברים לא נכנסו פנימה. אלה דברים שיש בכוחה של העירייה לשלוט בהם, אבל לא קורה הרבה ובינתיים התכניות מתקדמות. הדגש הוא על מה אפשר לעשות בשנה הקרובה באמצעים טקטיים יחד עם העירייה.
מיטל להבי: זה אכן לא מוטמע מספיק. צריך לספור את הצל כשמתכננים שבילים.
בעניין העירייה – האויב של הטוב הוא הטוב ביותר. העירייה מפיקה מסמכי מדיניות, יצא לי לעבוד על תכנית השימור של תל אביב בשנות ה-90 שהכריזו עליה בשנת 2003. כאשר מישהו מתווה חזון ומדיניות זה בסוף מחלחל. זה תהליך וזה לא קורה בן רגע. אני גאה שיש לעירייה מסמך מדיניות והתפקיד שלנו הוא בהחלט לחבר אותו לביצוע, אבל אני לא רוצה שהכנס הזה יהפוך להיות מסמך דרישות מהעירייה. העיקרון הוא הובלת תהליכים ויחד עם זאת, מה שניתן נשמח לעשות.
מיכל שיטרטוב: אני רוצה לומר שני דברים קטנים – יש לנו מאבקים לא פשוטים עם משרד התחבורה על נגישות התחבורה הציבורית. למשל לאחרונה הגשנו עתירה על הבאבל דן שהוא לא נגיש, ויש רק 3% מהכלים עם רמפה אחורית. אנחנו לא אוהבים שיש רכב מיוחד לנכים… אני יודעת שזה לא העירייה, אבל היינו שמחים לראות תמיכה והתגייסות בעניין הזה.
ללא קשר, אנחנו פועלים גם לקידום חקיקה של אוטובוסים נגישים בינעירוניים. יש גם דיון בטיוטה של תקנות נגישות דרכים עירוניות ורשויות מקומיות תוקעות את זה בגלל עלויות. זה כל הנושא של הנגשת צמתים ודרכים עירוניות.
נגישות עוזרת לכולם, לא רק לנכים גם לאמהות עם עגלות ולמי שמתנייד. התח"צ היא היום לא נגישה ב-100% לאנשים עם מוגבלות אבל גם אם היא תהיה, עדיין יש בעיה אם הדרכים לא תהיינה מונגשות. אם יש משהו שמפריע על מדרכה אז אי אפשר יהיה לעלות לאוטובוס גם אם הוא נגיש. דרכים זה לא פחות חשוב מתחבורה. יש את חוק השוויון שמחייב נגישות, יש בג"צ ואין התקדמות. כן הייתי רוצה שהעירייה תדחוף את זה.
נושא החדשנות גם צריך לקחת בחשבון מלכתחילה את נושא הנגישות. למשל באבל דן שיש בו השקעה ציבורית, חייב לקחת את זה בחשבון. גם בנושא הטכנולוגיה, למשל אדם עיוור יכול עם תוכנת קוראת מסך להזמין באפליקציה רכב של באבל במקום להיות תלוי באחרים.
נושא הרב קו – אין מספיק מכונות שמוכרות כרטיסים, אלו שיש לא נגישות (למרות שחייבות לפי החוק), הפיזור לא מספיק... ולכן אנשים שיכולים להרשות לעצמם נעזרים ברכב פרטי. אלה שלא פשוט לא משתמשים בתח"צ. אין גם הרבה חניות לנכים ולכן הפתרון של העברת החניה לתת הקרקע הוא נכון אבל בלבד שיהיה נגיש.
גידי זאגה, איגוד האופנוענים: דו גלגלי הוא פתרון אמנם של רכב פרטי אבל הוא נופל לתוך השיח שאנחנו מקיימים. זה בעצם חולץ פקקים עירוני. מחקרים מראים שמעבר של 10% לרכב דו גלגלי חוסך יותר מ-40% מהפקקים. זה גם חיסכון בזיהום אוויר, חניות ומרחבים ציבוריים. יש עכשיו גם כלים דו גלגליים חשמליים שגם הם חלק מהפתרון הכולל.
מיטל להבי: חשוב לי העניין הזה של דו גלגלי מנקודת המבט שהמדינה משיתה עליהם ביטוח יקר מאוד, מיסוי לא מעודד. שלא לדבר על אופניים שם אין בכלל כיסוי ביטוחי. רק בתל אביב מותר להם לנסוע כחוק על נת"צים ואסור במקומות אחרים למרות שהוכח שזה הרבה יותר בטוח מאשר לזגזג בין מכוניות. צריך גם פה לאחד את המאבק.
תוספת:
בשיח שהתקיים ב-21.7 עם מנכ"לית תחבורה היום ומחר, תמר קינן, הוצע כי נושא המסופים בכלל והתאמת התשתית בהם לטובת מעבר לאוטובוסים חשמליים בפרט, יטופל כמשימת על במסגרת הפורום ובתמיכת ארגון תחבורה היום ומחר.
סיכום
מספר נושאים שכדאי לשים בפרונט בשלב זה, בהתאם לארבעת מעגלי הפעולה והאתגרים שאנו מתמודדים איתם:
⮚ תכנון אורבני
- נספח תפעולי לתכנית בניין עיר אפילו כמסמך מנחה בשלב ראשון. אפשר לחבר את זה לעיריית תל אביב יפו כניסוי על תב"ע אחת – אדם טבע ודין.
- הצבת יעדי פיצול נסיעה, ארצי, מטרופוליני ועירוני – ישראל בשביל אופניים, מרחב.
- תכנון ארוך טווח – מרחב.
- עידוד הליכתיות, לרבות נושא ההצללה – מרחב.
⮚ תשתיות
- נגישות דרכים ונגישות התחבורה (לרבות הסרת מפגעים, יישום חוק השוויון וכו') – נגישות ישראל.
- מסופי תחבורה – ממטרד למשאב. הכנת תשתית לתחבורה חשמלית ושדרוג המרחב – תחבורה היום ומחר.
- הערכות לעבודות הרק"ל למתן פתרונות ולהסברה- 15 דקות
⮚ טכנולוגיה וחדשנות
- מדיניות חישמול כלי רכב, תח"צ, שיתופי ופרטי, אל מול מדיניות חניה ברחובות – אדם טבע ודין.
- רכבים אוטונומיים-מתן היתר לנסיעות משתמשים בשאטל אוטונומי- אדם טבע ודין, 15 דקות
- ריכוז מידע, ניתוח מידע ושקיפות מידע- הסדנא לידע ציבורי
- פיתוחים חדשניים לטובת צרכי נגישות- נגישות ישראל
⮚ שיתוף ציבור ודעת קהל
- קמפיינים להסברה, השפעה על דעת הקהל, הטמעת המדיניות החדשה ו"שיווק" התחבורה הציבורית כחלופה טובה – 15 דקות, תחבורה בדרך שלנו, הסדנה לידע ציבורי.
- ועדה סטטוטורית לבטיחות בדרכים בכל רשות מקומית – הרלב"ד צריכים לעזור לכל רשות להפיק את הוועדות האלה עם ערך אמיתי. עיריית תל אביב-יפו מזמינה את הרלב"ד להיות שותפים בעניין זה בוועדה העירונית, וכמובן גם להציע פרויקטים נקודתיים.
- הובלה של יום התח"צ ויום הבטיחות בדרכים בכנסת – כולם, לקראת תחילת עבודת הכנסת הבאה.
רשם: יפתח שוע
ב כ ב ו ד ר ב ,
להבי מיטל
סגנית ראש העירייה
לתחבורה, תנועה ובטיחות
עיריית תל-אביב יפו
העתקים:
מנחם לייבה – מנכ"ל עיריית תל אביב יפו
אודי כרמלי-מהנדס העיר תל אביב יפו
שרונה הרשקו-מנהלת מינהל תשתיות ובינוי עיריית תל אביב יפו
נדב לוי- מנהל היחידה לתחבורה ציבורית עיריית תל אביב יפו
