• אוסי בנימין

הייעור הביטחוני בישראל: אקליפטוסים לאורך הכבישים ובמחנות צהל

עד שנת 1953 צה"ל עסק בעצמו בנטיעות ביטחוניות לאורך הכבישים במחנות צהל, הקים חורשות רבות. ייעור בטחוני היה חלק מהאסטרטגיה של צה"ל . יחידת הייעור הבטחוני בצה"ל, עסקה בשתילה, נטיעה ומחקר . אזרחי ישראל נהנו מהנטיעות הביטחוניות. הנמצאות בשטחים פתוחים לאורך כבישים. רק המחנות ומתקנים- היו שטח צבאי סגור

היחידה פורקה בשנת 1953 מחוסר תקציב בצה"ל לנטיעות נוספות. [ נדרשו 500,000 ש"ח ]

לצה"ל לא היה מושג מה ערכו של המשאב העומד לרשותו. וביכולתו להגדיל, לנהל ולהרוויח.

קק"ל השכילה בשנת 1953 לסגור הסכמים עם צה"ל ולספק לו ייעור בטחוני תמורת קרקעות והכנסות מסחורת עץ.



היה זה מאיר עמית שהצליח להסדיר את המשך הייעור הביטחוני בעזרת קק"ל והרמטכ"ל מרדכי מקלף חתם ואישר.

"ב 26- באפריל 1953 כתב אלוף משנה מאיר עמית, ראש מחלקת מבצעים באג"מ, ליוסף ויץ, מנהל קק"ל, את הדברים הבאים: "בהמשך לשיחתנו בעל פה הנני חוזר ומביע בפניך את הצעתנו להעביר את הטיפול בנטיעות הקיימות במחנות הצבא ובמקומות אחרים, הנתונים לטיפול הצבא, לידי קק"ל.".. קק"ל נתנה הסכמתה והרמטכ"ל מרדכי מקלף כתב לסיכום: "אני שמח שקק"ל נאותה לקבל מצה"ל את הטיפול בייעור שנעשה על ידינו בשנים האחרונות... אני מקווה שהקרן הקיימת לישראל תמצא את האמצעים הנחוצים לבצע תכניות נטיעה לפי צרכינו" 1

" לאחר משא ומתן, הסכימה קק"ל, מרצונה ומתוך התחשבות בשיקולים ובאינטרסים שלה, לקחת על עצמה את הטיפול בייעור הביטחוני ואף הגיעה להסכם עם צה"ל בנושא, הסכם המדבר על שיתוף פעולה בין שני הגופים.

שיתוף פעולה זה, כאמור, לא נבע מכפייה, ממיליטריזם או מדומיננטיות צבאית על הגופים האזרחיים, אלא משילוב של

אינטרסים ביטחוניים וכלכליים ומהבנה של כל הגורמים, שעל ידי שיתוף פעולה זה כל גורם יקבל את מה שהוא רוצה. הצבא

יקבל יערות ביטחון, שישמשו אותו הן בזמן מלחמה והן לצורך התמודדות עם סוגיות הביטחון השוטף,

וקק"ל תקבל : נכסים -קרקעות שהועברו לרשותם.. כסף -שהתקבל ממכירת תוצרת היער . ומעמד-בקרב תורמים בחו"ל 1


קטעים ברצף מתוך : יער, גיליון מס' 14 , מרץ 2015 , ניסן תשע"ה

הייעור הבטחוני בישראל בשנות ה50- מעימות צבאי אזרחי- לשיתוף פעולה. יורם פריד וגדעון ביגר אוניברסיטת ת"א .


"גורמי התכנון והמבצעים בצה"ל ראו בנושא הייעור את אחד הנושאים החשובים, בכל הנוגע לתכנון מערכי ההגנה של צה"ל, בגלל אורכם של גבולות המדינה, החסרים כל מכשול טבעי וכן בשל הניסיון של מלחמת העצמאות, שהראה, כי גם הגנתם של הביצורים החזקים ביותר אינה מובטחת נוכח עוצמת האש המתגברת. בשל כך, היערות נתפסו כמכשול אשר כוחות האויב יימנעו, ברוב המקרים, מלעבור בהם. 8

מבחינה אופרטיבית כלל המונח "ייעור ביטחוני" את האלמנטים הבאים: חורשות בצדי הדרכים ובמרחבים לשם

יצירת מסתור לרכב ולאנשים; ייעור מחנות, מתקנים ומשלטים לשם הסוואה ונטיעת מכשולים לרכב ולאנשים. 9 את

תפקידיהם הטקטיים של היערות חלקו בצה"ל לשני סוגים —חוסמים והגנתיים:

חוסמים

1 . הצבת מכשול נגד טנקים, נגד רכבים ונגד אנשים.

2 . שלילת קווי הגישה של האויב ויכולתו לתפוס את השטח.

הגנתיים

1 . הכשלת מלחמת בזק של האויב.

2 . הטיית האויב לאזורי הריגה.

3 . הקמת עמדות תצפית.

4 . הסוואה של עמדות הגנה ומניעת תצפית אויב מהאוויר.

5 . חיפוי עבור אזורי היערכות וכינוס.

6 . בהגנה המרחבית — סגירת רצועות גבול ארוכות, גידור

יישובים ומחנות.

על מנת שניתן יהיה למלא תפקידים אלה חילקו בצה"ל את המשימות השונות בין שני סוגים של נטיעות: ) 1( יערות; ) 2(גדרות של צברים. העיקרון האסטרטגי, שהנחה את מחלקת התכנון בצה"ל, היה שיש לנטוע יערות בתור מכשולים טבעיים בקווי הגישה האפשריים של האויב, במקום שבו אין מכשולים כאלה. כמו כן, בחלק מאזורי ההגנה, היערות אמורים היו לפעול כחיפוי לאזורי היערכות הכוחות של צה"ל לשם הגנה ולשם התחלת התקפות הנגד. גדרות הצברים אמורים היו להיות מוצבים לשם הגנת הגבולות נגד מסתננים וכן, בשילוב עם אזורי היערות, ליצור מחסומים נגד חיל הרגלים של האויב. 11


איור 1. ייעור לאורך כבישים. המקור: ארכיון צה"ל 133-756/1961

Fig. 1: Plans for tree

planting along roads



הנחיות אלו לא נותרו במגרשה של מחלקת התכנון בלבד. לאורך שנות ה 50- ניתן לראות עשייה רבה של הגופים הרלוונטיים בצה"ל )מחלקת המבצעים, חיל ההנדסה, הפיקודים המרחביים, פיקוד הגדנ"ע, ועוד( שפעלו בצורה נמרצת, בתוך צה"ל ומול גופי הייעור האזרחיים, על מנת למצות את הפוטנציאל הביטחוני מהיערות בכל ההיבטים שהוזכרו לעיל. בהקשר זה, ניתן להביא דברים שכתבה "הוועדה לחקר בעיית 'הקרחת' בנגב המערבי והדרומי-מערבי", שהורכבה מנציגי מחלקת תכנון, מבצעים, חיל אוויר ופיקוד דרום. הוועדה הגדירה את הבעיה במילים הבאות: "מישורי הנגב המערבי והדרומי-מערבי, החסרים כל צמחייה

והמיושבים בצורה דלילה, חשופים כמעט לגמרי לתצפית אווירית ובמידה רבה מאוד גם לתצפית מהקרקע. דבר זה עלול להעמיד את כוחותינו הלוחמים בנגב במצב קשה, אף בתנאים של שוויון כוחות, לא כל שכן שהמצב יהיה קשה לאור עדיפותו האווירית של האויב". [ מצרים היתה האויב המר ביותר, צבא חזק ומיומן א.ב. ] הפתרון, לדעת חברי הוועדה, הוא נטיעת אקליפטוסים בקנה מידה גדול לאורך הכבישים ובחורשות לצד הדרך. 12

בכל הקשור לייעור הביטחוני הועלו בצה"ל, לאורך השנים, דרישות לנטיעת מכשולי צבר סביב יישובים ומתקנים צבאיים, 13 נטיעות להסוואה במחנות ובמתקנים צבאיים, 14 נטיעות לחסימת צירי תנועה, 15 נטיעת חורשות ביטחון 16

ונטיעות הסוואה לאורך כבישים. 17

כך, למשל, דרש מפקד חטיבה 16 לטעת בתוככי העיר ירושלים שדרות עצים אשר תוך זמן של שנתיים עד שלוש יוכלו להוות מסך יעיל בקטעים הבאים:

1 . קטע הכביש הראשי בין המרכז המסחרי דרך מלון המלך דוד, תחנת הרכבת ובית הדפוס הממשלתי.

2 . לאורך רחוב שמואל הנביא לשם יצירת מסתור וגישה נוחה מבית ישראל לעבר סנהדריה.

3 . קטע הכביש בין שכונת ארנונה לרמת רחל. 18 במקביל, דאגו במחלקת מבצעים לעגן את כל הדרישות הנ"ל

ב"נוהל נטיעות ביטחון" ולעדכנו מדי כמה שנים. זאת, כדי להסדיר את הפעילות בתחום בין גופי הצבא השונים ובין הצבא לגופים האזרחיים ששולבו בפעילות זו."

חוליית הצמחייה בצה"ל :

החשיבות הרבה שראו בצה"ל לנושא הייעור הביטחוני הביא להקמתה של "חוליית צמחייה". חוליה זו הייתה כפופה, פיקודית, למפקדת הגדנ"ע, אולם כל פעולותיה היו תוך התייעצות ותיאום עם מפקדת קצין הנדסה ראשי ותחת פיקוח ואכוונה של מחלקת מבצעים באג"מ, כחלק מהפיקוח על עבודות הביצורים וההגנה. 20 מעבר לכוח האדם שעבד בחוליה, היא הפעילה גם מספר משתלות במקומות שונים בארץ, שסיפקו את השתילים לצורך פעולות הייעור ביטחוני, 21 והוגדרו לה מספר משימות: 22 שתילה נטיעה , מחקר

בחינת המסמכים העוסקים בפעילותה של החוליה מעלה עשייה רבה בכל התחומים שהוגדרו לעיל. כך, למשל, ניתן

לציין נטיעות הסוואה במחנות )קסטינה, חצור, ג'וליס, עמוס, פילון, שדה התעופה רמת דוד, ועוד.. נטיעות הסוואה לאורך כבישים למשל, כביש עקרון-חולדה.. חורשות בגליל המערבי ועוד. 24 סוגיה מרכזית, שעמדה בבסיס פעילותה של החוליה, ובסופו של דבר גם הביאה לפירוקה, הייתה סוגיית תקציב הפעלתה. המקורות הכספיים של חוליית הצמחייה הגיעו מתקציב צה"ל, ממשרד העבודה ומתקציב משרד החקלאות. 25

כך, למשל, בתכנון הייעור הביטחוני לשנים 1952 ‑ 1953 הגדיר אלוף משנה עקיבא עצמון,.. משימות הבאות: נטיעת 25 חורשות באזור הדרום, כל אחת על שטח של 60 ‑ 100 דונמים לאורך כבישי הנגב הצפוני; המשך נטיעות העלמה במתקני הצבא בארץ; ..אלוף משנה עצמון העריך את עלות העבודה בכ-500 אלף לירות, סכום שהצבא לא יכול היה לעמוד בו. לכן, הציע להשתמש בתלמידי בתי הספר ובגדנעים וכן בתקציב שיעמיד לרשותם משרד העבודה עבור ימי עבודה. 29

חוליית הצמחייה פורקה ב 1- ביולי 1953 בשל מצוקה תקציבית.

עד פירוקה של חוליית הצמחייה יכול היה צה"ל לבצע נטיעות ביטחון במקומות שאותם מצא כמתאימים על פי קריטריונים ביטחוניים ועל פי סדר עדיפויות צבאי, בלי צורך להתחשב או להיות תלוי בגורמי הייעור האזרחיים

פירוק החוליה הביא את צה"ל למצב, שבו הפך להיות תלוי לחלוטין בגופי הייעור האזרחיים בכל הקשור לפעולות הייעור הביטחוני....

שני גופי הייעור המרכזיים, שהיו אחראים על פעולות הייעור במדינת ישראל בשנים אלו, היו מחלקת הייעור הממשלתית

והקרן הקיימת לישראל. מבחינתם של גופים אלה, בבואם לאשר תכניות ייעור, השיקול הביטחוני היה רק שיקול אחד משורה של שיקולים, כמו: צורכי החקלאות, ההתיישבות, הביטחון וניצול כלכלי של מוצרי היער.

בשנים אלו, תחילת שנות ה 50- , נוצרה, אם כן, מציאות שבה גופי הייעור האזרחיים בישראל לא חשו מחויבות להעדיף

את דרישות הצבא בכל הקשור לפעולות הייעור. מציאות זו באה לידי ביטוי בקיצוץ חד-צדדי, ולפעמים גם ללא הודעה

מוקדמת, של תקציבים המיועדים לייעור הביטחוני. 40

קק"ל ...

ב 26- באפריל 1953 כתב אלוף משנה מאיר עמית, ראש מחלקת מבצעים באג"מ, ליוסף ויץ, מנהל קק"ל, את הדברים הבאים: "בהמשך לשיחתנו בעל פה הנני חוזר ומביע בפניך את הצעתנו להעביר את הטיפול בנטיעות הקיימות במחנות הצבא ובמקומות אחרים, הנתונים לטיפול הצבא, לידי קק"ל."..

נוסח המכתב שכתב הרמטכ"ל, מרדכי מקלף, לאחר שקק"ל נתנה את הסכמתה לכך: "אני שמח שקרן קימת נאותה לקבל מצה"ל את הטיפול בייעור שנעשה על ידינו בשנים האחרונות... אני מקווה שהקרן הקיימת לישראל תמצא את האמצעים הנחוצים לבצע תכניות נטיעה לפי צרכינו" 46

ובעיקר קק"ל, העדיפו לשתף פעולה עם צה"ל להעמיד את עצמן לרשותו. 47 התשובה לכך, כפי שיפורט להלן, היא, ששיתוף פעולה זה בתחום הייעור הביטחוני טמן בחובו יתרונות כלכליים וארגוניים משמעותיים, שגופים אלה לא רצו להפסיד.

ניצול כלכלי של הייעור הביטחוני בקרקע הניתנת לייעור ביטחוני, מעבר לערכה הביטחוני ניתן להשתמש גם לצרכים כלכליים, בעיקר מכריתה וממכירה של העצים. לעץ שימושים רבים בתעשייה ובמסחר וכן, אם מדובר בעצי פרי, גם ממכירה של פירות אלה. 48 לאורך השנים, קק"ל השתדלה לנצל את מוצרי היער על מנת לשפר את מצבה הכלכלי. 49 יוסף ויץ העריך, כי תפוקת העץ מכלל יערות קק"ל תהיה בשנת 1960 בין 12 ‑ 15 אלף טון, שערכם 300 ‑ 400 אלף לירות. עד 1965 העריך ויץ, שערך התפוקה יעלה למיליון לירות ושבעשר השנים הבאות )עד 1970 ( יגיע ל 13- מיליון לירות. 50

הסדרת הבעלות על הקרקעות לטובת הייעור הביטחוני [ לטובת קק"ל ]

על מנת שגופי הייעור האזרחיים יוכלו ליהנות מהפירות הכלכליים של הייעור הביטחוני היה צורך להסדיר את סוגיית הבעלות על השטחים שבהם ניטעו יערות וחורשות הביטחון. ההסכם בין צה"ל לבין הגופים המייערים העביר את האחריות לגופים אלה בכל הקשור לייעור הביטחוני בשטחים השייכים למערכת הביטחון וכן בשטחים שאינם בחזקת מערכת הביטחון, אולם אג"מ/מבצעים היה מעוניין ליערם. 53 כך, למשל, בהסכם שבין צה"ל לקק"ל נכתב: "נטיעות הביטחון תיחשבנה לרכושו של קק"ל והצבא לא יוכל לעשות בהן שימוש, אלא בהסכם קק"ל". 54

בכל הקשור לקרקעות, שהיו בחזקת מערכת הביטחון, המצב היה פשוט יחסית, כיוון שעל קרקעות אלו יכול היה צה"ל לפעול כרצונו. לקראת סוף שנות ה 50- התעוררה בעיה משפטית. קרקעות אלו לא היו שייכות לצה"ל, אלא למשרד הביטחון, והאחרון לא ראה בעין יפה את ההסכמים שצה"ל חתם עם הגופים האזרחיים בשטחים שבחזקתו. לאחר דין ודברים בין משרד הביטחון, צה"ל וקק"ל הוחלט, במשרד הביטחון, שצה"ל יהיה הגורם המקצועי המכווין את הגורמים האזרחיים, אולם חוזי העבודה ייחתמו מול משרד הביטחון. 55 ההיבט המורכב יותר היה באותם שטחים שלא היו בחזקת משרד הביטחון או הגופים המייערים. גופים אלה היו מוכנים להרחיב את שטחי החורשות הקיימות ואף לטעת חורשות חדשות, בהתאם לדרישות צה"ל, רק אם צה"ל ישיג את הבעלות על שטחים אלה. 56 כלומר, אם צה"ל מעוניין בחורשות לצרכיו הביטחוניים, עליו להסדיר תחילה את סוגיית הבעלות על הקרקע כתנאי לתחילת עבודות הייעור )זאת, כמובן, גם כדי שהגופים האזרחיים יוכלו ליהנות מהפירות הכלכליים של הייעור הביטחוני ולא בעלי הקרקע(. 57 כפי שטענו גורמים במחלקת הייעור של קק"ל: "בהזדמנות זו הנני להזכירך, שבפגישתנו האחרונה סוכם שעל קק"ל לקבל את השטחים לנטיעת חורשות הביטחון ללא כל ערעור וללא כל חיכוכים וסכסוכים עם בעלי הקרקע או אלו הטוענים לבעלות עליהם". 58 צה"ל לא יכול היה להשתלט על שטחים או להפקיעם כראות עיניו. בכל מקרה ומקרה נאלץ צה"ל לפנות אל בעלי הקרקע על מנת לדון איתם באפשרות של הסבת הקרקע לחורשה ביטחונית. בשל כך, היה ברור לגורמים הרלוונטיים בצה"ל, שייתכנו קשיים בהשגת הקרקעות ואף ייתכנו שינויים

בגודל החורשות או במיקומן, זאת בהתאם לתוצאות המשא ומתן בין צה"ל לבין בעלי הקרקע. 59 נקודה מעניינית היא,

שבצה"ל העדיפו לא לחפש הסדר חוקי-משפטי לסוגיית הקרקעות המיועדות לחורשות ביטחון, אלא העדיפו להגיע

להסדרים "מתקבלים על הדעת, שיאפשרו המשך ביצוע נטיעת חורשות הביטחון". 60 זאת, ככל הנראה, מתוך חשש שהסדרה

חוקית תכבול את ידי צה"ל ותקשה עליו להשיג קרקעות אלו. בצה"ל פעלו בשיטות שונות ומגוונות על מנת להסדיר

את סוגיית זכויות השימוש בקרקע לטובת חורשות הביטחון


בלעדיות של קק"ל בתחום הייעור

עד אפריל 1960 פעלו בישראל שני גופים אזרחיים בולטים בתחום הייעור: קק"ל ומחלקת הייעור הממשלתית, כאשר מבין

השניים קק"ל הייתה הגדולה והדומיננטית יותר )באפריל 1 960מוזגה מחלקת הייעור הממשלתית בתוך מחלקת הייעור של

קק"ל(. במשך שנות ה 50- פעלה קק"ל לביסוס הדומיננטיות שלה בתחום הייעור וזאת תוך ניסיון לדחוק את מחלקת

הייעור הממשלתית, מה שהביא ולעימותים בין שני הגופים. על פי חלוקת העבודה, שהוסכמה בין צה"ל, מחלקת הייעור

הממשלתית וקק"ל, הייתה האחרונה אחראית בלעדית על אזור הנגב, כאשר מחלקת הייעור הממשלתית מטפלת בצפון הארץ

ובמרכזה.

במהלך השנים עשתה קק"ל מאמצים רבים כדי למנוע מגורמים נוספים, בעיקר ממחלקת הייעור הממשלתית,

לפעול בשטחי הנגב. כך, למשל, כאשר התברר ליוסף ויץ, שמחלקת הייעור הממשלתית מפעילה משתלה בנגב, הוא הגיב

בחריפות רבה ובמכתב זועם וחריף הוא האשים את עמיהו גור, מנהל המחלקה, ב"פלישה בכוונה רעה". 68


קק"ל לא הסתפקה במאבק מול מחלקת הייעור הממשלתית, אלא פעלה למנוע דריסת רגל גם מגופים אזרחיים פרטיים.

כך, כאשר בצה"ל תכננו לבצע פעולות ייעור ביטחוני באזור מחנה ואדי שורק, מיהר שרון ויץ לשלוח את חיים בלס לאזור על מנת למנוע מחברת "מטעי האומה" לזכות בעבודה. 69 הרצון של קק"ל לבלעדיות בתחום הייעור בכלל ובתחום

הייעור הביטחוני בפרט נובע בעיקר מסיבות כלכליות. הדבר עולה במכתב שצוין לעיל, שאותו שלח יוסף ויץ לעמיהוד גור.

במכתב זה הוא כתב: "פלישה לאזור שמוסד אחר, לאומי- ציבורי, המשמש את המדינה לא רק בפעולות ייעור, כי אם

גם בהשגת אמצעים כספיים לפעולה זו מיהודי חוץ לארץ". 70

בקשה להשתמש בייעור הביטחוני לצורך גיוס תרומות בחו"ל

הצורך של קק"ל בגיוס תרומות בחו"ל עבור מפעל הייעור בארץ הביא להבנה, שניתן לנצל את הייעור הביטחוני לשם

הגברת תחושת ההזדהות של יהודי התפוצות עם מפעל הייעור בארץ וכך להגביר את קצב התרומות לקק"ל. בקק"ל

טענו, אם כן, שיש צורך למצוא, יחד עם צה"ל, דרך לבטא את שיתוף הפעולה בין צה"ל לקק"ל בעניין ההסברה של

מפעל חורשות הביטחון. אחת הדרכים לבטא שיתוף פעולה זה היה סמל, שיימסר לתורמים, שבו ציור של חרב ועלה זית


שמבחינה ביטחונית-כלכלית שיתוף פעולה זה היה כה רווחי לשני הצדדים, כך שלקראת סוף שנות ה 50- הגיעו בצה"ל למצב, שבו היקף הייעור הביטחוני היה בקנה מידה של 60 אחוזים גדול יותר מצרכיו של צה"ל. 76 בסך הכול ניטעו מאמצע שנות ה 50- ועד סוף שנות ה 60- כ 2,000- דונם לערך של חורשות ביטחון לאורך כבישים, דרכים ובסיסים 77 . כלומר, הייעור הביטחוני הפך למפעל שבו לשני הצדדים יש אינטרס להמשיך ולהשקיע בו.

סיכום המאמר :

סיומה של מלחמת העצמאות בהסכם "שביתת נשק" ולא בהסכם שלום הותירה תחושה והבנה בקרב צמרת הצבא,

שמדינות ערב לא ישלימו עם תוצאות המלחמה ויחתרו לקיום "סיבוב נוסף" בקרוב. על מנת להגן על המדינה, נאלץ

צה"ל לחפש דרכים כיצד להתמודד עם גבולות ארוכים, החסרים מכשולים טבעיים, המאפשרים לאויב קווי פריצה

נוחים לשטח המדינה. היות שכך, היערות נתפסו כמכשול טבעי, שאותו ניתן לפתח גם בצורה מלאכותית ושיכול, בזמן

מלחמה, לספק מענה לצורכי ההגנה של המדינה. מערכת היחסים שבין צה"ל לגופי הייעור במדינה )קק"ל

ומחלקת הייעור הממשלתית( התאפיינה, בשנים הראשונות להקמת המדינה, בעימות ובתחרות הנובעים מחוסר יכולתו

של צה"ל לכפות על גופים אלו "משמעת צבאית" והירתמות מוחלטת לצורכי הצבא. מציאות זו באה לידי ביטוי בשנים אלו

במקרים רבים של חוסר התחשבות של גופי הייעור האזרחיים בצרכיו ובדרישותיו של צה"ל והעדפה של "סדר יום אזרחי".

פירוקה של חוליית הצמחייה בשנת 1953 הביא למצב חדש, שבו מחד גיסא, צה"ל הפך תלוי לחלוטין בגופי הייעור

האזרחיים בכל הקשור לפעולות הייעור הביטחוני. מאידך גיסא, גופים אזרחיים אלה לא היו מחויבים לקחת משימה זו

על עצמם. בסופו של דבר, לאחר משא ומתן, הסכימה קק"ל, מרצונה ומתוך התחשבות בשיקולים ובאינטרסים שלה, לקחת

על עצמה את הטיפול בייעור הביטחוני ואף הגיעה להסכם עם צה"ל בנושא, הסכם המדבר על שיתוף פעולה בין שני הגופים.

שיתוף פעולה זה, כאמור, לא נבע מכפייה, ממיליטריזם או מדומיננטיות צבאית על הגופים האזרחיים, אלא משילוב של

אינטרסים ביטחוניים וכלכליים ומהבנה של כל הגורמים, שעל ידי שיתוף פעולה זה כל גורם יקבל את מה שהוא רוצה. הצבא

יקבל יערות ביטחון, שישמשו אותו הן בזמן מלחמה והן לצורך התמודדות עם סוגיות הביטחון השוטף, והגופים האזרחיים

יקבלו נכסים )קרקעות שהועברו לרשותם(, כסף )שהתקבל ממכירת תוצרת היער( ומעמד)בקרב תורמים בחו"ל(.


מקורות:

מקור ראשי :

הייעור הבטחוני בישראל בשנות ה50- מעימות צבאי אזרחי- לשיתוף פעולה. יורם פריד וגדעון ביגר, יער, גיליון מס' 14 , מרץ 2015 , ניסן תשע"ה

8 רב סרן יוסף ארטרכט, מפקד מחוז הגליל, "פרוטוקול ישיבת תכנון",

21 ינואר 1950 , ארכיון צה"ל )א"צ(, 11-293/952 ; רב סרן ארתור

הוק, מ.מ. ראש הלשכה לתכנון אסטרטגי, אל ראש אג"מ, "הערכת

ההגנה המרחבית באמצעות מכשולים טבעיים", 16 מאי 1950 , א"צ,

321-48/1961 . קליאוט, עמ' 207 .

9 רב סרן יהודה אפלבוים, בשם ראש מחלקת מבצעים, "ייעור ביטחוני-

תיקון", 31 מאי 1953 , א"צ, 63-11/1955 .

10 רב סרן יהודה שחורי, הענף לתכנון אסטרטגי, "השימוש במכשולים

טבעיים בתפקיד טקטי", 8 ספטמבר 1950 , א"צ, 94-108/1952 .

11 רב סרן יהודה שחורי, אל ראש אג"מ/תכנון, "תכנון אסטרטגי של

יערות", 10 יוני 1950 , א"צ, 27-1166/1951 .

12 "סיכום עבודת הוועדה לחקר בעיית 'הקרחת' בנגב המערבי והדרומי-

מערבי", ללא תאריך, א"צ, 3218-488/1955 ; רב סרן יצחק ערן, יו"ר

הוועדה לחקר 'הקרחת', "זיכרון דברים מישיבת הוועדה בעניין חקר

'הקרחת'. ישיבה מס' 3 מ 21.12.50- ", 24 דצמבר 1950 , א"צ, שם.

ראו גם "פרטיכל מישיבת מועצת הייעור שהתקיימה ביום 31.12.52 ",

ארכיון ציוני מרכזי )אצ"מ(, .KKL5\20658

13 סגן אלוף עקיבא עצמון, קצין הייעור הביטחוני, "מכשולי מגן לשדות

תעופה", 8 פברואר 1951 , א"צ, 33-137/1953 ; רב סרן אפרים בלוך,

בשם ראש מחלקת מבצעים, "נטיעות מכשולים", 26 ינואר 1955 ,

א"צ, 110-637/1956 ; סרן נוח ולפובסקי, קצין ייעור מפקדת פיקוד

הגדנ"ע, אל מטכ"ל/אג"מ/מבצעים, "נטיעות צבר במחנה 645 ", 14

פברואר 1955 , א"צ, שם; סרן א. דרייזין, בשם ראש מחלקת מבצעים,

"שתילת צברים כאמצעי לאבטחת מתקנים", 2 ספטמבר 1958 , א"צ,

.29-756/1961

14 סרן ש, ארנסט, בשם קצין בינוי חיל אוויר, אל מטכ"ל/אג"מ/מבצעים/

ביטחון מרחבי, "נטיעות הסוואה לשדה התעופה חצור", 8 אוקטובר

1954 , א"צ, 124-642/1956 ; רב סרן א. סירקוס, מפקדת חולית

הצמחים במפקדת הגדנ"ע, אל מטכ"ל/אג"מ/מבצעים, "גמר עבודות

הנטיעה במחנה קסטינה", 2 יולי 1951 , א"צ, 93-1534/1952 ; סרן

אברהם טמיר, מ.מ. קצין אג"מ פיקוד המרכז, אל אג"מ/מבצעים,

"שדרות הסוואה", 24 ספטמבר 1951 , א"צ, שם; רב סרן מ. דרי, בשם

קצין הנדסה ראשי, אל מטכ"ל/אג"מ/מבצעים, "תכנית לנטיעות", 31

דצמבר 1951 , א"צ, שם.

15 נח פלד, מפקח יערות הקק"ל באזור התיכון, אל קצין הנדסה ראשי,

ללא כותרת, 11 יוני 1951 , א"צ, 93-1534/1952 .

16 רב סרן אפרים בלוך, בשם ראש מחלקת מבצעים, אל מר חיים בלס,

"חורשות ביטחון", 1 ספטמבר 1951 , א"צ, 124-642/1956 ; רב סרן

שמואל קרן-גיל, קצין הגנה מרחבית פיקוד הדרום, אל אג"מ/מבצעים,

"מיקום חורשות", 20 מאי 1951 , א"צ, 93-1534/1952 ; י. נחמני מקק"ל,

אל מזכירות משק נאות מרדכי, "חורשות ביטחון", 13 אוקטובר 1958 ,

אצ"מ KKL9\437 ; נוח אלכסנדרוני, מנהל מחלקת המיפוי והמדידות

בקק"ל, אל טוביה אשבל, מחלקת הייעור אזור הגלילים, "חורשות

ביטחון בחולה", אצ"מ, שם.

17 רב סרן ר. קולבסר, ראש מדור הסוואה במפקדת קצין הנדסה ראשי,

אל אג"מ/מבצעים/ענף התיישבות, "נטיעות עצים לאורך כבישים",

27 אוגוסט 1954 , א"צ, 22-9/1956 ; נחמיה ארגוב, מזכירו הצבאי של

ראש הממשלה, אל יוסף ויץ, מנהל קק"ל, ללא כותרת, 10 מרץ 1952 ,

אצ"מ, KKL5\20658 . באיגרת מעלה נחמיה ארגוב את דרישת מערכת

הביטחון לנטיעת עצים לאורך הכבישים לצורך הסתרה כאשר הדרישה

היא לעצים הגדלים מהר ולגובה רב.

18 רב סרן אריה לנגר, קצין אג"מ, בשם מפקד ההגנה המרחבית בפיקוד

המרכז, אל אג"מ/מבצעים, "ייעור ביטחוני בתחומי העיר ירושלים",

אוגוסט 1954 , א"צ, 124-642/1956 . ראו בהקשר זה גם רב סרן שמעון

אמיתי, בשם מ.מ. ראש מחלקת תכנון, אל ענף התיישבות, "הסוואה –

כביש שער הגיא-ירושלים", 1 יולי 1956 , א"צ, 94-756/1961 .

19 רב סרן עמוס קינמון, בשם ראש מחלקת מבצעים, "נוהל נטיעות

ביטחון", 25 מרץ 1952 , א"צ, 383-488/1955 ; אלוף משנה מאיר עמית,

ראש מחלקת מבצעים, "נוהל נטיעות ביטחון", 20 מאי 1954 , א"צ,

124-642/1956 ; אלוף משנה עוזי נרקיס, ראש מחלקת מבצעים, "נוהל

נטיעות ביטחון", 15 ינואר 1956 , א"צ, 29-756/1961 .


photo-1568607918870-9ddecf71275c.jpg

עצים הם תושבים | קיימות מקומית

צבא ההגנה לעצים | תנועת האקליפטוסים