היו כאן אנשי בעלי חזון ,נטיעות וההקמה של יש מאין- ושיפור בתנאי החיים , בואו נוקיר להם תודה .
איזה מזל שלא היה אז אלון רוטשילד כזה שהטיף נגד ייעור, נגד עצים " זרים" בעד עשבים במקום עצים. מדהים שהמדיניות שלו מנהלת את מלאי העצים בארץ היום. כאילו אין אנשי מקצוע בארץ . אלוהים יושב בעמותות [כסף מאינטרסים זרים. ]
עיתון דבר 4.10.1965 3500 איש הועסקו ביעור עזרא עינג'י
"רבבות אנשים ומשפחות בישראל מוצאים להם את השבת כיום המתאים ביותר לטיולים ופיקניקים בחיק הטבע. רובם ככולם פונים למקומות מיוערים על מנת למצוא בין העצים את הצל: הרוח הקרירה והאוויר המרענן. בצל העצים הם פורסים להם את שמיכותיהם, יושבים או שוכבים, קוראים או משחקים. משנה לשנה גדל גם מספר המקומות אשר ניתן לבקר בהם. יערות שאך לפני שנים מעטות נטעו, גדולים כיום עד כדי צל מתחתם. יערות צעירים אלה עוברים טיפול אשר בסופו הם הופכים לכשירים לקליטת מטיילים ונופשים למיניהם, הבאים לבקר בהם וליהנות משולחנות העץ הטבעי, הכיסאות והספסלים, העשויים מבולי עץ חצי מעובדים, אשר הותקנו שם להנאת המטיילים.
מי הם האנשים המבצעים עבודה זו? אשר בעבודתם הם נותנים לנו אפשרות של מנוחה ובילוי נעים בחיק הטבע? ומה הוא שכר האנשים המטפחים, מגדלים ושומרים על היערות האלו? את התשובה לכך מצאנו אצל החבר יחזקיהו מגד מנהל מחלקת נטיעות באיגוד הארצי של הפועלים החקלאיים שבמרכז החקלאי. מפי אדם זה הקרוב לענייני עובדים אלו במיוחד, נצטייר לפנינו תמונה מקיפה על תנאי עבודתם ומצבם הסוציאלי של אנשים אלו.
עבודת הייעור הנה אחת העבודות הקשות ביותר . הנה עבודת ידיים אשר המכניזציה עדיין לא חדרה לתחומיה. היא מתנהלת באותם תנאים בהם עבדו לפני אלפיים שנה ויותר, עם אותם כלים שמאז ועד היום לא השתנו, המקוש והטוריה. מעל לכול נאלצים פועלי הייעור לסבול את תנאי האקלים הקשים. בקיץ החום הכבד, בלי מחסה מפני השמש ובחורף הקר, הרוחות והגשמים. עד שנת 1960 טיפלו בבעיית הייעור בארץ שני גופים. הגוף האחד הוא מחלקת הייעור הממשלתית שבמסגרת משרד החקלאות, אשר בראשה עמד גור. הגוף השני שהוא גם החשוב יותר הוא מחלקת הייעור של הקרן הקיימת לישראל שבראשה עמד וייץ.
בשנים הראשונות לקום המדינה היו רוב העובדים עולים חדשים והועסקו עובדים זמניים וכעובדי עבודות יזומות. בשנת 1958 נתקבלו חלק מהעובדים אשר עבדו לפחות במשך שנתיים ומעלה רצוף,
כעובדים קבועים. הותק המקסימאלי שאפשר היה לקבל אז 4 שנים. כיום עובדים באגף הייעור כ 3500 פועלים, מהם כ1500 איש קבועים ואילו חלק גדול מהאחרים הנם זמניים או מינימום בשעות העבודה ל4-5 שעות ליום. כמעט וללא עובדים צעירים בעבודה זו רוב העובדים עברו את גיל 50. רבים מהם מתקרבים אפילו לגיל 70 שנה, הצעירים בדרך כלל עוזבים את העבודה אחרי תקופה קצרה, והולכים לעבודה משתלמת יותר. סיבה נוספת לעריקת הצעירים מהעבודה זו היא חוסר אפשרות להתקדם במקצוע. ההתקדמות המקסימלית בעבודה הנה התפקיד של אחראי על קבוצה. אשר מיתפקדו לבצע את אותה עבודה עצמה בנוסף לפיקוח על הקבוצה.
בשנת 1958, עם קבלת חלק מהעובדים כקבועים הושגה הטבה בשכר וגם בתנאים הסוציאליים, וזאת רק לאחר הבטחת פריון עבודה מלא, לפי מכסת עבודה מסוימת הנמדדת בסוף היום. משנה לשנה משתפר מצב העובדים...
תודה להם , תודה לבעלי החזון. הלוואי ונצליח למגר את האסכולה ההרסנית שאנחנו כבר מתחילים לשלם עליה ביוקר
אסכולת המדבור .
